נתיבי אוויר חול

מ"ישראלי" (13 דצמבר 2006)

עוד לפני שהציבור החרדי הכריז על החרם על אל על נמנעתי מלנסוע בחברת התעופה הישראלית. אם אני יכול להגיע לפרנקפורט עם חברות אחרות בלי שנסיעתי תהיה הצהרה פוליטית, בלי שאהיה נדרש להרגיש סנטימנטים מיוחדים מהעברית המתנגנת בפיהם של צוות הדיילים המסור, אז מה טוב.

הכרזת החרם הזאת מבהירה לי למה בדיוק מדוע אני מעדיף לראות את הסרט הכאילו משעשע ולהתאמץ לחתוך את החביתה כאשר הדיילים מדברים אליי דווקא בגרמנית. שכן, בסופו של דבר קשה לחשוב על חרם יותר ילדותי מהנסיון הנוכחי של ציבור חרדי להסב את כוחו הצרכני להשגים פוליטיים.

זהו חרם ילדותי שכן הציבור החרדי בוודאי אינו נמנע בהמוניו מלנסוע בחברות זרות, שמחללות שבת כמעשה שגרה. עובדה היא שאלה שמחרימים את אל על לא נמנעים בשל כך מלטוס לחו"ל. הם פשוט טסים בחברות אחרות, משוקצות לא פחות. לא אחת נאלצתי להמתין לא מעט בלופטהנזה ודומותיה עד שמנת האוכל הגיעה אליי וזה מכוון שחצי מנוסעי המטוס קיבלו מנות "גלאט כושר" לפניי. ההמתנה למזון הפיגולים שלי דווקא משמחת אותי מפני שהיא מוכיחה לי שבדברים עקרונים כמו מזון כשר צריך ואפשר למצוא פתרונות שמקובלים על כל הצדדים.

מ"ישראלי" (13 בדצמבר 2006)

אבל אם חברות זרות למהדרין, שמקפידות לטוס בשבת מנוחה, הן טובות מספיק לקהל הקודש, למה דין שונה לאל על? רק מפני שהקברניט יודע לפרט את מזג האוויר בנמל היעד בשפתו של דוד המלך?

המקשים ישיבו לי שאל על היא חברה ישראלית, חברה לאומית, אור לגויים. לאחר אלפיים שנות גלות כיצד יכול המוביל הלאומי של המדינה הלאומית שלא להתאים את לוח הטיסות למועדי ישראל? אולי. על החשיבות שאנשים מקנים לסמלים קשה להתווכח.

הפתרון מבחינתי נמצא דווקא בידיהם של שר האוצר ושר התיירות. יאמצו השניים במהרה מדיניות של "שמיים פתוחים" כמקובל במתוקנות במדינות העולם. הנהגת תחרות בשוק התעופה תאפשר הקמת חברת תעופה כשרה למהדרין, משהו כמו "נתיבי אוויר חול" שתטוס לחו"ל רק בימי חול, תגיש אוכל כשר למהדרין ותשדר את השיעור השבועי של הרב עובדיה יוסף במקום קומדיות אמריקניות מטופשות. אולי תחרות כזאת תוכיח שהחרדים לא כל כך ממהרים לצרוך מוצרים נבדלים משאר הציבור, ואולי – אולי – אם החברה הכשרה תציע דיל טוב במיוחד לפרנקפורט תראו גם אולי אוכל גפילטע פיש ומבקש מהדייל (חלילה לא דיילת) אם נשאר להם עותק של יתד נאמן.