מ"ישראלי" (1 במרץ 2007):
את המיתוס של "טוב למות בעד ארצנו" כבר הרגו מספיק פעמים. כל שנה לקראת י"א באדר, יום הקרב בתל-חי, חוקרים מדופלמים ועיתונאים נחשבים טוענים מחדש שיוסף טרומפלדור לפני מותו כנראה לא התפנה למלאכת הקודש של קופי-רייטינג והסתפק במקום באיזו קללה ברוסית. אבל זה באמת לא משנה. אמר או לא אמר, על הססמה הזאת, שמהווה סמל כבר כמעט מאה, התחנכו דורות של ישראלים.
שתי בעיות עם המוטו הזה. האחת היא ברישא "טוב למות". זה אולי ערך ציוני, אבל לא ממש ערך יהודי. הקרבה עבור המולדת ובכלל עבור הזולת עד כדי סיכון החיים עלולה לצערנו להיות הכרח, ובמציאות החיים בישראל פרקטיקה של ממש, אבל מכאן ועד לספר בשבחי המוות המרחק עוד גדול. להבדיל, הרי תמיד אנו מזדעזעים מצילומי ווידאו של טרוריסטים שלפני פיגוע ההתאבדות מספרים את הגרסה שלהם ל"טוב למות". הזעזוע שלנו הוא לא רק מפני האופן הנורא בו הם בוחרים למות ולהמית, אלא גם מפני שהם ששים אליי מוות.
שתי בעיות עם המוטו הזה. האחת היא ברישא "טוב למות". זה אולי ערך ציוני, אבל לא ממש ערך יהודי. הקרבה עבור המולדת ובכלל עבור הזולת עד כדי סיכון החיים עלולה לצערנו להיות הכרח, ובמציאות החיים בישראל פרקטיקה של ממש, אבל מכאן ועד לספר בשבחי המוות המרחק עוד גדול. להבדיל, הרי תמיד אנו מזדעזעים מצילומי ווידאו של טרוריסטים שלפני פיגוע ההתאבדות מספרים את הגרסה שלהם ל"טוב למות". הזעזוע שלנו הוא לא רק מפני האופן הנורא בו הם בוחרים למות ולהמית, אלא גם מפני שהם ששים אליי מוות.
אבל יכול להיות שאני סתם קטנוני ולא מצליח לקלוט את ההומור הטרומפלדורי הדק. הרי השאלה הגדולה באמת היא דווקא לגבי הסיפא: מה צריך לעשות היום "בעד ארצנו". התשובות כבר לא כל כך פשוטות היום ויתכן שההארה של הגיבור מתל-חי לא תופסת. לא שחלילה המולדת אינה יקרה בעיניי, שלא כדאי להקריב עבורה. נהפוך הוא. דווקא מכוון שישראל כה חשובה לי אני תוהה מה טרומפלדור היה עושה היום בעד ארצנו ומה הוא היה מקריב למענה. אם הוא היה חבר כנסת, יכול להיות שהיה מוכן אפילו להקריב את אמינותו האישית ואת יושרו הציבורי למען הציבור. ואולי היה אפילו מוכן לשקר לגבי תאריו האקדמיים כדי לקדם את הטוב הכללי.
ובכלל, אולי "טוב למות בעד ארצנו" אבל בינינו, טרומפלדור לא באמת אמר מי צריך למות.
יואב סיון
No comments:
Post a Comment