מ"הצופה" (20 בדצמבר 2006)
המהלך העקבי למחוק את הקו הירוק בא למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינאית בצד ישראל, וייתכן מאוד שהוא גם יצליח. אבל מותו של הקו הירוק עלול להיות גם מותו של הרעיון הציוני.
"כבר ב-1967 החליטה הממשלה שהקו הירוק מת", אמר יו"ר המפד"ל, ח"כ זבולון אורלב בדיון של ועדת החינוך של הכנסת שהתקיים אתמול. לאחר דיון סוער החליטה הוועדה להזמין את שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, להסביר בפני הוועדה את החלטתה לסמן את הקו הירוק בספרי הלימוד. למרבה הצער, הצדק עם יו"ר המפד"ל. ומאז שהממשלה החליטה שהקו הירוק מת, מה לא עשו ממשלות ישראל הבאות כדי לוודא שהפלשתינים יסבלו כהוגן – התנחלויות, מאחזים, גדר הפרדה שקורעת בבשרה של הגדה המערבית ושאר המכשירים שהכיבוש הישראלי ידע להמציא. המהלך העקבי למחוק את הקו הירוק בא למנוע את הקמתה של מדינה פלשתינאית בצד ישראל, וייתכן מאוד שהוא גם יצליח. אבל מותו של הקו הירוק עלול להיות גם מותו של הרעיון הציוני. התנועה הציונית ביקשה להקים מדינה לעם היהודי. למדינה נורמלית יש גבולות ידועים וברור מי הם תושביה. כיום לישראל אין עדיין גבולות ולא ברור מי הם אזרחיה ומה הוא הלאום שלהם. כתוצאה מכך, אנו עלולים למצוא את עצמנו עוד כמה שנים כשבין הירדן לים יש מדינה אחת אותה חולקים שני לאומים. זה לא החזון הציוני.
הקו הירוק הוא קו התייחסות. גם בשמאל לא מציעים את הקו הירוק כגבול הקבע של ישראל. יו"ר מרצ, ח"כ יוסי ביילין, מבקש לקבוע תיקוני גבול משמעותיים לקו הירוק בעת משא ומתן על קו הגבול העתידי של ישראל. הקו הירוק הוא קו ההתייחסות למשא ומתן עם הפלשתינאים. הוא גם קו ההתייחסות לתכניות של התנתקות והתכנסות למיניהן.
כמובן, ההחלטה של שרת החינוך היא פוליטית. החלטות חינוכיות שלהן ממד ערכי הן החלטות פוליטיות, לטוב ולרע. במקרה הזה מדובר אמנם בהחלטה ראויה, בכיוון הנכון, אך בסופו של דבר לא מדובר בעניין משמעותי. סימון במפה לא מתרגם להשפעה פוליטית. הוא בוודאי לא משפיע על השטח.
שרת החינוך יכולה להציג את עמדתה בתקשורת בלהט משכנע והיא יכולה להיכנס לדיון מעמיק עם ועדת החינוך על מפות ועל ספרים ומובטח שהיא תזכה לכותרת נאה בעיתונים ולזמן מסך בטלוויזיה. אף שהוויכוח יישאר בסופו של יום עניין תיאורטי, אמנם עם עומק פילוסופי, אבל ללא השפעה על הגדרות ואפילו לא על הלבבות, אין מתאימה מפרופ' תמיר, הפילוסופית המוערכת מבין חברי הכנסת, לנהל ויכוח פילוסופי. אולם בישראל מדיניות לא נקבעת במסדרונות משרד החינוך אלא במשרד הבטחון. וקל לראות ששר הבטחון, ח"כ עמיר פרץ, לא מאזין לשרה הבכירה ממפלגתו, שכן רק לאחרונה התבשרנו שהוא אינו ממהר לפנות מאחזים לא חוקיים. מהבחינה הזאת השר הבכיר בעבודה הוא ממשיך דרכן הנאמן של ממשלות ישראל, שכפי שהצביע נכונה ח"כ אורלב, מנסות בשיטתיות להרוג את הקו הירוק.
הסימון של האטלסים לא ישנה את המפה הפוליטית. עוללים זכים לא ישנו את דעתם הסדורה על הפוליטיקה של המזרח התיכון, מפני שבמפה הראשונה אותה יראו מימיהם יהיה קו בין כפר סבא לקלקיליה. אגב, עם רמת לימודי הגאוגרפיה בישראל קרוב לוודאי שהתלמידים בכלל לא יגיעו לעמוד בו מסומנות המפות השנויות במחלוקת. אבל כתרגיל ביחסי ציבור – להקסים את השמאלנים ולהרגיז את הימנים – שרת החינוך הוכיחה מיומנות פוליטית שוודאי צריכה להילמד בבתי הספר.
הכותב הוא פעיל בצעירי מרצ. לתגובות: www.yoavsivan.org